רונה ואילן רמון - זוג מעורר השראה

אילן רמון -

שירת כטייס בחיל האויר הישראלי בדרגת אלוף משנה.

נולד ברמת גן. בן לניצולי שואה. סיים קורס טייס בהצטיינות בשנת 1974. שירת כטייס קרב. היה בין הטייסים שהשתתפו בהפצצת הכור העירקי ואף נטל חלק בתכנון המבצע. הוא מוקם אחרון במבנה התקיפה, מיקום הנחשב למסוכן ביותר, משום שבעת שהמטוס האחרון מבצע את התקיפה, זהו שלב בו נאבד גורם ההפתעה והגנת האויב כבר פעילה. עם היציאה מיעף ההפצצה לא ענה רמון לקריאות המוביל וחבריו חששו לחייו. רמון תיאר לאחר מכן שהיה המום מעומסי כוחות הג'י שהופעלו עליו בעת ההפצצה, אך לאחר כמה שניות התעשת וענה לקריאת המוביל. בהמשך מונה לסגן מפקד טייסת והשתתף במלחמת לבנון הראשונה.

לאחר שחרורו פנה ללימודי אקדמיה וסיים תואר ראשון בהנדסת אלקטרוניקה ומחשבים והצטרף לצוות הפיתוח של מטוס הלביא. כשחזר לצבא ביצע מספר תפקידים חשובים בחיל האויר וצבר אלפי שעות טיסה.

רמון נבחר להיות טייס החלל הישראלי הראשון, בעקבות הסכם שנחתם בין ישראל לארצות הברית. משפחתו, רונה וארבעת ילדיו העתיקו את משכנם למתקן האימונים של נאס"א.

כתב ידו של רמון מעיד על אישיות שקולה וזאת לצד כריזמה בוטחת ומלאה קסם אישי כי לצד העגלוליות הרבה יש גם בקרה. אזור עליון מפותח, קמרים סגורים ומעט זוויתיות. כתב רפורמטורי שהעיד על מסירות אין קץ ומחוייבות רבה לעשייה, הצורך להוכיח את עצמו ולקבל הכרה. אינדיבידואליסט עם עקרונות ברורים, שאפתנות ודיסקרטיות.

רונה רמון -

רונה רמון הלכה לעולמה ב2018, והיא בת 54, לאחר מאבק במחלה קשה.

היא הותירה אחריה שלושה ילדים, איבדה את בעלה אילן באסון מעבורת החלל קולומביה ב- 2003 ואת בנה אסף בתאונת אימונים בחיל האוויר ב- 2009. לאחר מותו של אילן היא הייתה שותפה לפעולות הנצחה מטעם נאס"א וחיל האוויר, ואחרי האובדן של אסף היא יצאה לפעילות חינוכית ציבורית מתוך בחירה ורצון להשפיע. רונה רמון הובילה תכנית חינוכית במסגרתה בין היתר ייסדה את "קרן רמון" ושימשה כנשיאתה. אחת מפעילויות הקרן הייתה תכנית "מועדון הטייסת" לפיתוח מנהיגות חברתית בליווי טייסי חיל האוויר.

לפני כשנה הוזמנה רונה רמון לבית הנשיא במסגרת מיזם ללימוד תנ"ך לדבר על ספר איוב. רונה לא הבינה את הקשר בינה לבין איוב, לקח לה זמן להסכים עם ההשוואה. "איוב ואני, הוא עם הסיפור שלו. ואני עם הסיפור שלי. הרי כל כך הרבה 'איובים' יש לנו בחברה ישראלית. אינני רואה את עצמי כאיוב ואפילו שמי, רונה, מצביע אחרת". כשאמרה את המילים האלה היא לא ידעה שהמחלה כבר מקננת בתוכה. היא, מבחינתה, הייתה עסוקה בעשייה.

את ההזמנה להשיא משואה ב- 2016 היא קיבלה לא כאלמנה או כאם שכולה, אלא כאדם מעורר השראה: "האובדן הוא חלק ממני, חלק כואב, חלק נכבד מאוד שיישאר שם כל החיים, אבל האובדן הוא לא אני. הוא רק חלק. יש לי עוד המון מקום להתרחב, לגדול ולאהוב. אני מתחברת לרגע הנוכחי, לאופטימיות ולשמחה" רונה רמון ז"ל. יהי זכרה ברוך ("ידיעות אחרונות"(

כתב ידה עדין ורגיש אבל גם מעיד על נרפות כלשהי, חוסר אנרגיה ועצבות. אותיותיה תקניות משהו, ברורות עם הזנחה קלה ומראה מקופח.

לכתב הקריא והבהיר בעל האזור האמצעי היה את כל "הפוטנציאל" לשדר אופטימיות, חברותיות וחדוות חיים. אך הרווחים הגדולים בין המילים מעידים על רצון לשמור על פרטיות ובעיקר על חוויית בדידות, עצבות והסתגרות. ניתן לראות במרווחים הגדולים בין המילים תעלות שמעידות על הטראומות.

באופן כללי זווית הכתיבה של רונה נוטה להיות ישרה, אך קיימות תנודות המעידות על שינויים במצבי הרוח וקונפליקטים. הזווית הולכת ונהיית שמאלית מעידה על עייפות והסתגרות.

הכתב העדין מבטא את גישתה האנושית, הסבלנית והקשובה. והרגישות הרבה באה לידי ביטוי בתחושת ריחוף קלה על הדף לצד שינויים בזווית האות ש' השכובה מעידה על תחושת דיכאון. לעומת זאת קיימים סימני קריאה המעידים על חיזוק.

האותיות המופרדות מספרות לנו שרונה ידעה להעמיק בפרטים, בעלת יכולת ניתוח וביקורתית.

החתימה מעט יותר גדולה מהכתב עם יותר תנופה ואורך של האותיות,.החתימה הטבעית ונכתבת כמו הכתב עצמו מעידה כי רונה הציגה את עצמה כפי שהיא , נטולת משחק. אולי גם על ניסיון לעמוד איתנה מול אתגרי החיים הקשים, אולי מזכירה לעצמה מי שהיא.