.png){kind=small}
נולדה בשנת 1930 בקיבוץ כנרת. אמה דחפה אותה ללימודי נגיעה על פסנתר כבר מגיל שש. בקיבוצה הייתה מוערכת מאוד ושונה מאוד משום שבחרה ללכת לכיוון המוזיקה והתרבות, דבר שבזמנו לא היה מקובל בקיבוץ כי "לעשות מוזיקה" לא נחשב היה לעבוד. נעמי מצאה בכל זאת דרך להישאר בתלם הקיבוצי והפכה לרכזת קבלת שבת ושירה בציבור בקיבוץ. לצד זה המשיכה לבעור בה אש היצירה והיא ביקשה להשקיע בלימודי- פסנתר. חברי הקיבוץ העלו את בקשתה על סדר היום באסיפה השבועית ודנו בה בשיקול דעת רב מכיוון שתפיסתם היא שלימודי מוזיקה לא נחשבו כמקצוע אשר יוכל לשרת את צרכי הקיבוץ. יחד- עם- זאת הוחלט לאפשר לנעמי ללמוד שכן הייתה מאוד כשרונית במוזיקה, דבר שספגה עוד מבית הוריה.
לאחר לימודיה עזבה שמר את קיבוץ כינרת. בדיעבד ניתן לומר שאמנם לימודיה לא נתנו תועלת ישירה לצרכי הקיבוץ, אם כי העניקו לשמו הרבה כבוד, שכן לימים נעמי שמר הפכה לכלת פרס ישראל לזמר העברי ושיריה היו בבחינת נכס צאן ברזל. כתב ידה מעיד על אישה רגישה וחזקה כאחד. כתב עגול בעל קו גמיש ומוזן מעיד על רגישותה לניואנסים הקטנים וגורמים לה לדקדקנות והקפדה על אסתטיקה ויופי, הן בשיריה, והן בהליכותיה. אזור תחתון מפותח משאר האזורים מעיד על הצורך שלה לכבוש יעדים שמציבה לעצמה, לא לוותר בקלות ולהגשים עצמה. בנוסף, המרווחים הגדולים בין המילים לצד גדמים ומחיקות זוויתיות מעידים על אישה שיודעת לשים גבולות בין המקום הפרטי שלה כאדם לבין היותה אשת- ציבור, לברור ולפעול מתוך ה"אני מאמין" שלה ולא להתערבב עם דברים שלא באים בקו אחד עם עמדותיה. נעמי הייתה ידועה באהבתה את הארץ, את הנוער והילדים, אך תמיד שמרה על עמימות מסוימת ועל פרטיותה.
כתבה: תמר ענבל בן-עזרא