האדם אינו אלא מצבור של רצפים

בסיס האבחון הגרפולוגי הוא התבוננות בלתי אמצעית על מלוא דף הכתיבה, היינו לא רק על האותיות, אלא גם על המרווחים, על הסדר והארגון ועל העקיבות הצורנית של כל התופעות בדף. לאמור על הגרפולוג להתבונן בה בעת על התמונה הכללית של הדף ועל כל הפרטים ופרטי הפרטים בו!

הדימוי שיש למרבית הבריות על הגרפולוגיה הוא של ספק מיסטיקה ספק בכל זאת משהו בעל תקפות.

למה הדבר דומה, לשרברב בעל ידיים טובות. הבה נניח שעליו להבריג שסתום מפליז על צינור ברזל מגולוון, ברור שהידוק חזק מדי יקרע את הפליז שהוא מתכת רכה מן הברזל המגולוון. ובכן חשוב שלשרברב תהיינה ידיים טובות כדי שיפסיק את הסגירה כך שתהא מספיק יעילה מבלי שתיקרע.

היינו לא די בידע תיאורטי בלבד וחשוב לו כשרון טבעי! בלעדיו לא יעזור לו כל הידע התיאורטי המקצועי. רצוי אפוא שלגרפולוג יהיה כשרון טבעי או כפי שזה נקרא: אינטואיציה טבעית.

בסיס האבחון הגרפולוגי הוא התבוננות בלתי אמצעית על מלוא דף הכתיבה, היינו לא רק על האותיות, אלא גם על המרווחים, על הסדר והארגון ועל העקיבות הצורנית של כל התופעות בדף. לאמור על הגרפולוג להתבונן בה בעת על התמונה הכללית של הדף ועל כל הפרטים ופרטי הפרטים בו!

הידע שקונים הגרפולוגים כולל לא מעט פסיכולוגיה, פירושי המופעים של כל צורות האותיות, והתופעות הדינמיות בכתב כגון מידות מהירות הכתיבה ומרווחי האותיות וחיבוריהן, ולחצי אחזקת העט והכתיבה על הדף וגודל האותיות ובקיצור הכל! ובכן הידע הנלמד מקנה משמעות והבנה של מה שתפסנו באינטואיציה.

בסיס האבחון הגרפולוגי הוא אפוא לימוד יסודי של הדף הכתוב. בהנחה שהגרפולוג למד את התיאוריות והטיפולוגיות הפסיכולוגיות והגרפולוגיות, אין צורך שיאמר לעצמו: על פי תיאוריה X האיש הכותב כזה וכזה ועל פי תיאוריה Y הוא כזה אך שונה בזה וזה. היות שהגרפולוג למד, מצוי הידע במוחו גם מבלי לזהות את שם התיאוריה או שם כותבה. זה ממש כמו שהשרברב אינו אומר לעצמו: "הנה הפלאייר שהומצא ע"י פלוני אלמוני". הוא פשוט משתמש בו.

אף על פי כן אין האבחון הגרפולוגי כה פשוט.

הבעיה העיקרית בחקר האדם היא שאין שני בני אדם זהים כך שאין אפשרות להגדיר בחד משמעיות שום מונח. לא של שכל ולא של גוף, לא של מניעים נפשיים ולא של כוחות גוף ונפש. אין אפוא אפשרות לכמת את הממצאים האנושיים שהרי מיזוג הכמויות והעוצמות של כל נתון בנפרד ושל שילובם, שונה מאדם לאדם.

יתר על כן, הבה ניקח לדוגמה את מידת היכולת של עמידה בלחצים. הרי יש מי שמגלה אומץ לב במצבי לחץ בקרב, יש מי שנלחץ ממנהלים סמכותיים הבטוחים בעצמם ויש מי שנלחץ מעצם הצורך להחליט, להתחייב ולקחת את האחריות שאגב, הוא הלחץ היותר קשה! מכאן שלא רק האנשים, אלא גם המציאות מספקת מגוון רחב של מצבים. אי אפשר אפוא לציין אם הכותב עמיד בלחצים מבלי לפרט אילו לחצים ובאילו מצבים.

או דוגמה אחרת. איש שאינו ישר ונכון גם לגנוב ולשקר, אלא שהוא גם פחדן ועל כן מפחד פן ייתפס, יישפט ויגיע לבית הסוהר. הפחד מרתיע. אך לעתים יגיב גנב אינטליגנטי וערמומי בחמקמקות מבלי לפחד שמא ייתפס. יש כאן אפוא שני רצפים האחד בין נטיית גניבה לבין פחד והשני בין אותה נטייה עם אומץ ובטחון באינטליגנציה שלו.

הדוגמאות האלה מועלות כאן כדי להמחיש את המורכבות שבעצם האבחון האישיותי! יתר על כן, נניח שאדם מסוים הוא בעל כשר אנליטי מדהים וניתוחיו מבריקים ומדויקים. האם ביכולתו גם להנהיגם? ומה אם הוא חושש מלחציהם של מנהיגים אלימים ותוקפניים או מקנאים החוששים שמא יפוטרו? ומה אם הוא רק תיאורטיקן ואין לו כל כשרי ארגון ומנהיגות? ואפילו הוא אמיץ ויכול למאבקים, אולי אין לו טקט, סבלנות ובעיקר תחכום? ואולי בענייני דיומא הוא פזור דעת?

מאד חשוב לציין שאלו דוגמאות ספורות בלבד ושהרצפים בין שני הקצוות חלים בכל מקום. כמו עוד דוגמאות כגון בין אישיות תוקפנית לפלגמטית, בין אישיות אימפולסיבית לשקולה וכמו סחרור של האדם מעצמו לעומת צניעות ושליטה עצמית.

המנגנון האנושי מאד מורכב וכל אדם נושא סתירות פנימיות לאין קץ. כל כך, עד שכל בן אדם איננו אלא מצבור של סתירות פנימיות ושל אין קץ מאבקים פנימיים.

עלינו הגרפולוגים ללמוד את מידות הדומיננטיות של כל נתון אישיותי ואת התנאים שבהם הוא מתנהג כך או אחרת, בבלימה, בתנופה, ביושר, באומץ, בטקט וכמובן לטובת העניין והחברה, או כנגדה. בקיצור, המציאות מאד מורכבת, האדם מאד מורכב מניגודים המושכים אותו לקצוות הפוכים ועל הגרפולוגים לאתר אותם ואת מידת עצמותיהם.

לגרפולוג נחוץ אפוא שיקול דעת עדין ומדויק כדי לנקוט עמדה כלשהי וזו אחריות אישית מאד כבדה!