איזו טעות... על תיקונים ומחיקות בכתב היד




"אני שונא לטעות", "אסור שיראו שנכשלתי", "אסור לי להיכשל", "שטויות, שום דבר לא קרה", "מטעויות לומדים". איך אתם מגיבים על טעות שעשיתם? האם אתם מאלה שעוברים לסדר היום או שאתם כועסים על עצמכם ומתקשים להשתחרר מזה. או שאולי אתם מאלה שנוטים להאשים אחרים או את המצב.


כאשר אתם כותבים ונוכחתם לדעת שטעיתם, אתם עוצרים את רצף הכתיבה בכדי לתקן, למחוק, לכסות. גם אם זו עצירה מאוד מהירה ולא מודעת. זה הרגע שבו אתם מתמודדים עם הכישלון הפרטי שלכם.


תיקון בכתב היד מבטא את התמודדות הכותב עם טעויות. מהי טעות? האם טעות היא כישלון? האם היא נובעת מחוסר ריכוז או מפזיזות יתר? אולי לא אכפת לי בכלל שטעיתי? ההתמודדות הזו היא תוצר של מהלכים נפשיים פנימיים שמתבטאים באופן בו אנו מתקנים ומוחקים במהלך הכתיבה. יש כתבי יד שאין בהם בכלל מחיקות ותיקונים ויש כאלו שעמוסים בהם.

בין היתר, התיקון מבטא אחריות ואכפתיות. רצון להיות בהיר ולדייק בפרטים. הוא גם ביטוי למודעות לטעות שעשיתי ורצון לתקנה.


אך האם אני מוכן לדווח על כך שטעיתי? או אולי לתקן ולהסתיר? למשל, מי שמנסה להסתיר את הטעות, על-ידי כיסוי מוחלט של מילה לא נכונה באמצעות השחרה, כאילו נבהל מהטעות ומנסה בכל כוחו להסתירה מהזולת. במקרה כזה, אנו עלולים לחשוד במניעי הסתרה או הונאה.


לעומת זאת, כאשר התיקון נעשה באמצעות קו אחד מבטל, שאינו מסתיר את המילה המתוקנת, מראה התייחסות בריאה לטעויות. אין לי בעיה להודות בכישלון. טעיתי, קורה, מתקנים וממשיכים הלאה. יש פה ביטחון עצמי ואמונה בכוחות. למרות שאני נכשל, אני גם מודע ליכולותיי ולכן אין לי צורך להסתיר.




ככל שהטיפול בטעות יותר אגרסיבי ואינטנסיבי, למשל, על – ידי קווים חוזרים ונשנים בזוויות חדות ימינה ושמאלה או למעלה ולמטה, אזי נראה שיש כאן כותב בעל ביקורת עצמית מחמירה, כזה שאינו סולח לעצמו ומתמלא בזעם ובתסכול. ולצד זה, גם אפשר לתהות מדוע, עם כל הבקרה והדרישות הגבוהות מעצמו, עדיין הוא טועה, מפספס, לא עושה כמו שצריך או כמו שמצפה מעצמו ונאלץ לתקן ולמחוק? ייתכן והסיבה היא מצוקה כלשהי או הצפה רגשית שפוגמת בריכוז ובאיכויות הביצוע, ודחפים מנוגדים שיוצרים דבר והיפוכו.


ככל שהמחיקות רבות יותר, כך הן בולטות יותר על הנייר ויוצרות מגמה הפוכה ולא מודעת. ככל שאני מסתיר, כך אני מבליט יותר את הטעות ואת תיקונה.




במקרים מסוימים, תלוי בסימנים נוספים, התסכול מושלך על הסביבה. זהו מקרה של מנגנון הגנה השלכתי, שמבטא את הקושי של הכותב להתמודד עם כישלונותיו האישיים, ולכן, הוא מאשים אחרים או את הנסיבות.


מחיקה מעניינת היא זו שנעשית באמצעות טיפקס. מחיקה זו אופיינית בעיקר לגיל ההתבגרות, אך לא רק. זהו תיקון מבלי "להתלכלך", רצון להישאר "סטרילי" ולהחזיר דברים לקדמותם מבלי להכיר בטעות ולהודות בה. אפשר לראות בזה נטייה חיובית – רצון לשמור על אסתטיקה ומראה נקי ואכפתיות כלפי הקורא. נכון, אך זהו גם ביטוי לפחד גבוה מאי-הצלחה ותוצאותיה, לצד שאיפה להגיע לרמה גבוהה של ביצועים. אלו יוצרים תיקון שכביכול אינו נראה לעין. בחוויה הפנימית של הכותב הוא אינו מסוגל להתמודד עם טעות או כישלון ומנסה להרחיקה מעליו על-ידי כך שיוצר מציאות שהיא כביכול "נקייה" ממחדלים וטעויות. מאפיין פרפקציוניסטים וכאלו הלחוצים מהישגים ותדמית.


תיקונים נוספים אלו תיקוני אותיות. לא תמיד זהו תיקון לשמו, לפעמים זו חזרה על אותה אות שכבר נכתבה, מעין השתהות לשם גיבוש הצעדים הבאים או דבר שמסייע לשמור על הריכוז ועל קו המחשבה. תיקוני אותיות גם מתבטאים בשינוי האות שכבר רשומה, הגבהתה, קיצורה, הארכתה. זהו ביטוי לצורך לשפר את הקיים. הקיים אינו משביע רצון ויש איזו חוויה פנימית לא מודעת של תיקון עצמי ודימוי מנחה אליו שואפים ולכן יש לתקן ולשנות בדיעבד.





אפשר למצוא כתבי יד שהכותב נוהג לעשות תוספת קבועה באחת מהאותיות, מבלי שהוא שם לכך לב. למשל, תוספת נפוצה היא הגבהת ה-ל'. הכותב מוסיף לה גובה לאחר שהיא כבר נכתבה ולכן זה נעשה בקו נפרד ולא ברצף אחד (לעיתים יש צורך להשתמש בזכוכית מגדלת כדי לזהות זאת). תיקון כזה יכול ללמד על תחושת חסך פנימית, ועל צורך לסגור את הפער בין הרצוי למצוי וחוסר שביעות רצון מהישגים.


לעומת כל הנאמר עד כה, יש מקרים בהם נעשו הרבה טעויות, כגון טעויות כתיב או השמטת אותיות ו/או סימני פיסוק, והכותב כלל אינו טורח לתקן אותן. זהו ביטוי לחוסר אכפתיות או חוסר תשומת לב, אדישות או רשלנות וזלזול, אדם שאינו לוקח אחריות על תוצאות מעשיו.


דוגמאות מצורפות –

מחיקה מושחרת

קו מבטל

תיקון חוזר ונשנה


כתבה: גילה כץ

88 views

תתקשרו, נדבר!

054-4679746

gila.mkav@gmail.com

רחוב הקרן 4 א' פתח תקווה​

© 2018 כל הזכויות שמורות למרכז הישראלי לגרפולוגיה | עיצוב אתר WixMeUp | הצהרת נגישות